מרחב אוצרותי משתנה

"כמו הלב" הוא אמנם שם האוטומטה שיצרתי, אבל הוא יותר מזה. הוא אוסף העבודות שמתעסקות בהשפעה של הסביבה עלינו, אבל גם בהשפעה של עלינו עלינו. בעוד האוטומטה מייצרת קצב קבוע והד שמהווים חיקוי לפעולת הלב עם איזשהו טוויסט, "פרוטרטאוס עצמי" מייצג את הפנים והחוץ עם קריצה מכוונת לפרומתאוס שמשלם על טוב ליבו. "ציפיות, ציפיות, ציפיות (1)" (וגם 2 שהובאה בתערוכה הקודמת) מדברים על השפעת הסביבה עלינו והצורך שלנו להתגונן, ו"חוף זיקים" את זעקת הלב. מבחינתי אם האוטומטה "כמו הלב" פותחת את התערוכה הזו, "סוחבים (אדמה)" סוגר אותה. איכשהו תמיד נמצא את עצמינו גם בתקופות שאנחנו פשוט מושכים בהן הלאה ומחכים שיהיה יותר טוב.